כי אני יודע את הסוד שלך. כבר אמרתי לך.
אני יודע איך לפעמים אתה לא אוהב את עצמך.
איך אתה כועס על עצמך שלא עשית את מה שאמרת שתעשה היום...
איך אתה מרגיש לא שווה לפעמים ולא מספיק טוב...
איך אתה מתחייב לעצמך שתעשה משהו רק כדי לגלות שכאשר מגיע רגע האמת, אתה שוב לא מצליח לעשות את מה שהתחייבת לעשות..
איך לפעמים קשה לך להסתכל על אנשים בלי שום פחד... פשוט להסתכל עליהם... אולי ראית בחורה מעניינת, הסתכלת עליה ואז הפסקת להסתכל עליה כי פחדת שהיא תראה שאתה מסתכל עליה...
איך אתה לפעמים שונא את הרגעים הראשונים של הבוקר... כל כך הרבה מחשבות... כל כך הרבה דאגות.. שאלות שרצות לך בראש.. אם רק היית יכול לכבות את הראש שלך לשעות הראשונות של הבוקר... היית נושם עכשיו לרווחה עם רוגע עמוק ואולי קצת יותר שקט נפשי...
אני יודע הרבה עליך.
אני יודע איך גם כשאתה במצב רוח הכי טוב שלך,
בגרסה הכי חזקה שלך, איך אתה פוחד שוב ליפול אחורה... למי שאתה פוחד להיות...
איך זה מסתכל אותך יום אחד להיות למעלה ויום אחד להיות למטה עם מצבי הרוח שלך....
איך אתה 'צמא' ליכולת שתיתן לך סוף סוף שליטה מלאה על עצמך... אחת ולתמיד
איך אתה לפעמים מריץ סיטואציות שקרו לך ביום יום שלך ומתחיל לנתח מה היית יכול לעשות אחרת...
איך לפעמים כל מה שהיית שמח לו זה שהעולם יעצור לרגע... שתוכל לקחת הפסקה, לעצור רגע את המשחק של החיים, להתארגן על עצמך, לאזור כוחות ורק אז לחזור חזרה למציאות...
איך לפעמים החוסר ודאות לגבי העתיד שלך... מה יהיה איתך... מה תעשה בעוד 5 שנים או 10 שנים.. האם תהיה לך משפחה... האם אתה תתחתן.... איך החוסר ודאות הנוראי הזה יודע לנגוס בך לפעמים ולהחדיר בך ספקות, דאגות וחששות....
בהשוואה לכל זה... הייתי אומר שתחושה של אופוריה תמידית
היא פקאינג דבר שהיית עושה הכל בשבילו.
אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות בשבילך.
נתחיל עם הרעות...
במציאות שלנו - מציאות של בני האדם - שום דבר לא יכול להישאר קבוע.
במילים קצת מדעיות: הנתון היחידי שתמיד נשאר קבוע הוא שינוי.
זאת אומרת שזה בלתי אפשרי בשבילך להרגיש את אותה
תחושה למשך 24 שעות 7 ימים בשבוע כל החיים שלך.
אבל הנה החדשות הטובות עוז שרפי היקר...
או יותר נכון, תן לי רגע לשאול אותך שאלה קטנה לפני...
אם אנחנו מסכימים שאתה לעולם לא תוכל להישאר עם
אותה תחושה אחת לנצח, תחשוב על השאלה הבאה:
"איך לדעתך החיים שלך היו נראים (ומרגישים) אם הייתה
לך את היכולת (לא התחושה - את היכולת)...
שוב!
איך החיים שלך היו נראים מחר אם היית קם בבוקר
עם היכולת לפעול כמו בן אדם שתמיד מרגיש אופוריה תמידית.
במילים אחרות... כן, אתה עדיין יכול להרגיש אופוריה
(ותחושה של ביטחון מטורף)
אבל ברוב הזמן, אתה לא תרגיש אופוריה אלא תהיה לך בעיקר את...
היכולת לפעול כמו בן אדם שמרגיש אופוריה תמידית.
איך לדעתך היום שלך היה נראה מחר?
אתה פועל בלי שום מעצורים, בלי שום פחד, בלי שום דאגות...
בלי לחשוב יותר מדי...
בלי לפחד...
מהצד, כשאנשים רואים אותך, הם חושבים שאתה מרגיש
המון ביטחון...
הם חושבים שאתה מרגיש תחושה של אופוריה תמידית
אבל במציאות היא...
לפעמים אתה כן מרגיש אופוריה ועוצמה...
ולפעמים אתה לא....
אבל עדיין אתה פועל כאחד שיש לו תחושה
של אופוריה תמידית.
האם זה היה משנה לך את איכות החיים שלך?
האם זה היה מוציא אותך קצת יותר מהראש שלך?
האם זה היה נותן לך לחוות יותר מערכות יחסים?
האם זה היה משמח אותך יותר?
האם היית יותר גאה בעצמך בסוף היום?
האם היית מספיק יותר?
התשובה היא כמובן מה שאלפי אנשים
בישראל צועקים לשמחתי בשנים האחרונות: #ברור_שכן
אני בטוח שאם קראת עד לכאן,
אתה מזדהה עם חלק גדול מהדברים שכתבתי.
אם כן, אז יש לי חדשות אפילו פנטסטיות יותר בשבילך,
במיוחד אם אתה תהיה מוכן להיות זריז והחלטי.
כי זו הפעם הראשונה שאני אשתף את הפורמולה החדשנית שלי שעבדתי עליה במשך 16 חודשים, בפני קבוצה של אנשים (ולא באופן פרטני)... ולכן אני אגביל כרגע את החשיפה לסוד המטורף הזה.
רגע לפני שאני אספר לך עוד...
אני רוצה להגיד לך שהחיים שלי לא התחילו כחיים קלים.
אולי אתה מכיר את הסיפור שלי שעזבתי את הבית בגיל 13,
ניתקתי קשר עם ההורים והמשפחה, הייתי עני רוב החיים שלי,
בחור ביישן ומופנם שלא חשב שהגיע לו יותר מדי בעולם הזה...
אבל אחד הקשיים הגדולים ביותר של חיי
היו הצורך הקבוע שלי להבין, לחקור ולנתח את החיים.
דבר שמצד אחד תרם לי המון בחיים שלי,
אבל מרבית מהחיים שלי זה היה כמו
שרשרת כבדה על הרגל שסחבתי ממקום למקום.
היום, אני משתמש בשרשרת הזו בחוכמה,
אבל רוב חיי הצורך להבין את החיים עיכב אותי מתכלס לחיות את החיים שלי.
דבר שאני מצטער עליו כי יכולתי להנות
הרבה יותר מהשנים הכי צעירות ויפות שלי.
אבל אותו קושי עזר לי לגלות דברים שמרבית
האנשים על כדור הארץ לעולם לא יגלו.
רוב האנשים מסתפקים במציאות שטחית
ובהסברים פשוטים על החיים.
אני אף פעם לא הייתי בן אדם כזה.
תמיד עניין אותי להבין הכל מהכל ועד הסוף.
כנראה בגלל שבגיל 13 כשטרקתי מאחוריי את הדלת
של הבית בפעם האחרונה, קיבלתי על עצמי החלטה.
אני לבד. ואני חייב להבין איך לנצח בעולם הזה לבד.
כי אם אני לא אגרום לדברים לקרות, אף אחד בטוח לא יעשה את זה בשבילי.
זאת הסיבה שגם רוב החיים שלי לא הרגשתי שייך לשום מקום.
גם כשהיו לי לא מעט חברים... עדיין הרגשתי משהו מאוד יוצא דופן.
מצד אחד: אני איתם.
מצד שני: אני מרגיש שאני לא חלק מהם.
ואמנם זה נשמע קצת עצוב או כאילו זה משהו 'רע',
אבל אותה 'הרגשה של יוצא דופן' יצרה את מי שאני היום.
את היכולות שיש לי היום.
את הכח והביטחון שיש לי היום.
ובעיקר את היכולת לפעול כאחד שיש לו אופוריה תמידית
היום, בגיל 32, אני חי לייפסטייל שיצרתי לעצמי במו ידיי,
עם יותר מ45 מקורות הכנסה, צוות של עובדים, מטייל
בעולם כמה שבא לי, בניתי לעצמי גוף מעורר השראה,
התגברתי על האתגר שליווה אותי כל הילדות: להצליח עם נשים,
עזרתי למיליונים ברחבי העולם דרך הסרטונים שלי עם יותר מ19 מיליון צופים,
ולמאות אלפי ישראלים שלצערי גם בתאילנד צועקים לי ב4 בבוקר ברחוב 'בום חיים כהן'.
ואת הכל אני חייב ליכולת שלי
לפעול עם אופוריה תמידית